החלטה בתיק ע"פ 9285/04

           ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (סגן הנשיא א' מגן) מיום 12.10.04 שלא לפסול עצמו מלשבת בתיק ת"פ 9899/01.

1.        כנגד המערערים הוגש כתב אישום המייחס להם מספר עבירות על חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976. המערערים הודו והורשעו (ביום 30.4.02) בכל המיוחס להם בכתב האישום. התיק נקבע לשלב הטיעונים לעונש, אשר עוכב למעלה משנתיים עקב ההיעדרויות מרובות של המערער 2 (להלן: המערער). המערער נעצר מספר פעמים בשל היעדרויותיו וכן הפקיד סכום כולל של 350,200 ש"ח להבטחת התייצבותו. עם זאת, בתיק לא נשמעו טיעונים לעונש במשך תקופה ארוכה זו. המערער ביקש (ביום 7.9.04) לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש לתקופה של כחודש ימים. זאת לצורך לימוד החומר על ידי סנגור חדש. כתמיכה לבקשתו הגיש המבקש לבית המשפט עסקת טיעון אליה הגיעו הצדדים ערב הדיון, אשר מעידה על נכונותו של המבקש להסדיר את חובו לאוצר המדינה ואת עונש המאסר בו יישא. במסגרת עסקת הטיעון הוסכם בין הצדדים (ביום 6.9.04), כי על המערער יופעל עונש של ששה חודשי מאסר על תנאי למשך ששה חודשים בגין הרשעה קודמת אשר ירוצה בחפיפה לעונש מאסר בפועל של ששה חודשים, מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס של 100,000 ש"ח. תוקף העסקה הותנה בתשלום חובו של המערער לאוצר המדינה עד ליום 7.9.04. המשיבה התנגדה לבקשת הדחייה בציינה כי עסקת הטיעון משוללת כל תוקף מחייב מאחר שהמערער לא ביצע את חלקו בעסקה- תשלום חובו. בית המשפט דחה את הבקשה. וזו, בין היתר, לשון החלטתו:

"הבקשה היא לדחות שוב את הטיעונים לעונש לשבועיים או חודש וזאת בתקוה, שמלווה אותי משנת 2002 כי הנאשם גם יופיע וגם יסדיר את החוב. חיזוק לתקוה וראיה לכך שמדובר בתיק של מה בכך באותה ביצה מוזרה שנולדה ביום לא טוב, אחרי תקופת דגירה קצרה ביותר של הלשכה המשפטית מחוז צפון. אותו גוף משפטי מכובד סיכם אתמול עסקת טיעון הכפופה לתשלום יתרת החוב עד היום. ניתן לומר כי אותה "עסקת טיעון" (כפי שנכתב במכתב של הלשכה המשפטית מאתמול, ויצויין לזכותה כי קראה לכך עסקה ולא הסדר טיעון, שהרי המונח הסדר טיעון אינו ראוי למכירת החיסול שעשו בתיק זה, כנראה תוך התעלמות מוחלטת ממה שאירע בו). ניתן לומר כי אותה עסקת טיעון מוזרה היא לא רק ביצה מוזרה שנולדה ביום לא טוב, אלא שכדרכן של בריות נפל, היא לא בקעה כלל ונותרה בביצתה, שהרי התנאי המרכזי, תשלום החוב, לא התמלא."

           עם זאת, בית המשפט החליט לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש ולמתן גזר הדין ליום 12.10.04, וזאת לצורך מיצוי האפשרות לחתום על עסקת טיעון חילופית.

2.        בפתח הדיון (ביום 12.10.04) ביקש המערער לדחות את הדיון. בבקשתו הוא טען, כי הוגש ערעור על החלטת בית המשפט (מיום 15.8.04) לפיה יחולטו 100,000 ש"ח מתוך הסכום שהפקיד המערער ותימנע העברת שארית הסכום (250,200 ש"ח) לרשויות מס ערך מוסף. לטענת המערער, אם יתקבל ערעורו הרי שהסכומים המופקדים על ידו יועברו לרשויות מס ערך מוסף ובכך ישמשו כשיקול לקולא בגזירת עונשו. הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע כי:

"הבקשה נדחית על הסף... אין ספור ישיבות הוקדשו כבר לתיק וכל מי שיעיין בו יוכל להוציא את המדריך המלא לתירוצים לאי התייצבות. כל תירוץ אפשרי ובלתי אפשרי כבר הועלה בתיק זה.

המשטרה השקיעה מאמצים כבירים כדי לאתר את הנאשם שחמק בהתמדה. נזקקתי לפנות למפקד המחוז כדי שימריץ את אנשיו לאתר סוף סוף את הנאשם. כשאותר הנאשם קיבל הזדמנויות נוספות להשתחרר בהפקת סכומי כסף... אך גם סכומי כסף אלה לא הועילו להביאו לדיון...

כל אדם זכאי כמובן ליומו בבית המשפט, אך לנאשם ניתנו כבר ימים מרובים מאוד והוא לא השכיל לנצלם. יש גבול לבזבוז זמנו של בית המשפט ואין להשלים עם ניצול לרעה של התחשבות... איני רואה הצדקה לדחיה נוספת, לא רק מהטעם שהנאשם יכול בכל עת להשתחרר שוב ע"י הפקדת הפקדון שהוריתי, ושוב יהיה צורך לחפשו. דומה שלמשטרת ישראל יש די מטלות מבלי לשוב ולעסוק באיתור הנאשם..."

           לאור ההחלטה פתחה המשיבה בטיעוניה לעונש. המערער ביקש הפסקה קצרה ובשובה ביקש את פסילתו של בית המשפט. לטענתו, התבטאויותיו והחלטותיו של בית המשפט מקימות חשש ממשי למשוא פנים. כך, הערה שהעיר בית המשפט ביחס לשקרי המערער בעת טענות המשיבה לעונש; הערה נוספת, שנאמרה לפני ההפסקה, בדבר עסקת הטיעון הלא ראויה אליה הגיעו הצדדים (הערה אשר הוכחשה בו במקום על ידי בית המשפט); הערותיו של בית המשפט ביחס לעסקת הטיעון מיום 7.9.04; דחיות של בקשותיו השונות של המערער. המשיבה התנגדה לבקשת הפסילה. בית המשפט דחה את הבקשה. בהחלטתו ציין, כי מוטב היה לו נמנע (ביום 7.9.04) מלהביע דעה לגבי עסקת הטיעון. עם זאת, נקבע כי התייחסותו של בית המשפט היתה לעסקה משוללת תוקף והיא התמקדה באופן שבה נערכה. מכל מקום, בית המשפט קבע, כי אין בטענותיו של המבקש כדי להקים עילה לפסילתו.

3.        על החלטתו של בית המשפט הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו, תוך התמקדות בהתבטאותו של בית המשפט (מיום 7.9.04) ביחס לעסקת הטיעון שהוצגה בפניו כתמיכה לבקשה לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש. כן טוען המערער, כי מהחלטתו (מיום 12.10.04) עולה, כי בית המשפט גיבש דעה שלילית באשר למהימנותו של המערער, דעה אשר יש בה כדי להשפיע על גזירת דינו. המשיבה טענה, כי יש להבין את התבטאויותיו של בית משפט על רקע ההיעדרויות הבלתי פוסקות של המערער מהדיונים במשך שנתיים וחצי. לעניין התבטאות בית המשפט ביחס לעסקת הטיעון, המשיבה טוענת כי מדובר בעמדה שהובעה כלפי עסקה חסרת תוקף. כן היא טוענת כי התבטאויותיו של בית המשפט אינן מעוררות חשש ממשי למשוא פנים המקים עילה בדין לפסילתו.

4.        לאחר שעיינתי בחומר שלפני, הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את הערעור. השאלה העומדת לדיון היא, האם יש בהתבטאויותיו של בית המשפט- ובראשן התבטאותו ביחס לעסקת הטיעון- משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים. כפי שכבר נקבע בפסיקה, סופיות העמדה נגזרת מן האופן שבו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה והוכרעה (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 588-589, 604-606 (להלן: גלברט); ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 625 (להלן: בראון); ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב-תמיר (לא פורסם)). בנסיבות המקרה טרם נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. זאת ועוד, בית המשפט כלל לא נדרש להביע את עמדתו ביחס לתוכנה של עסקת הטיעון. היא לא הובאה לאישורו. מטרת הצגתה בפני בית המשפט היא בחיזוק הטעמים לבקשת המערער לדחיית הדיון. מהתבטאותו של בית המשפט עלול להשתמע, ולו באופן לכאורי, כי גובשה עמדתו ביחס לשאלת העונש הראוי שיש להשית על המערער (ראו והשוו: ע"פ 3971/90 אסיס נ' השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי, פ"ד מה(1) 661, 667-669; ע"פ 4492/02 שטייק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 825, 831-832 (להלן: שטייק)). כך, בית המשפט הביע בצורה נחרצת את עמדתו, כי העונש המוסכם בעסקת הטיעון מהווה מכירת חיסול אשר נערכה תוך התעלמות מוחלטת ממה שאירע בו. אכן,

"על בית המשפט להיזהר מפני כל אמירה, ממנה יוכל בעל דין ללמוד, כי בית המשפט כבר אימץ החלטה בעניין, שעליו נסב הדיון, לפני ששמע את הטענות, וכי תהיינה אשר תהיינה הטענות, כלה ונחרצה עם בית המשפט לפעול בדרך עונשית פלונית... על בית המשפט לקיים ככל האפשר עמדה נטולת מעורבות, ממנה לא יוכל שום צד ללמוד מראש, מהי החלטתו של בית המשפט" [ההדגשות במקור - א.ב.] (ע"פ 180/84 חאלדי נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 836, 837; וכן ראו: ע"פ 7389/95 אייבי נתן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

           עמדה זו היא, כאמור, בעלת השפעה קרדינלית על תוצאות ההליך. הנני סבור, כי האופן שבה הובעה מקים, בנסיבות העניין, חשש ממשי למשוא פנים (ראו והשוו: ע"א 10770/03 פרנקל נ' אובולניק (לא פורסם); פרשת גלברט, 605; פרשת בראון, 624; פרשת שטייק, 832). בנסיבות אלה אין מנוס מקבלת הערעור. אכן, שלב הטיעונים לעונש נמשך כבר זמן רב מדיי, אולם הדיון (ביום 12.10.04) היה הדיון הראשון בו נשמעו הטיעונים לעונש ואין, על כן, בתוצאה כדי לגרום לעיכוב משמעותי במתן גזר הדין.

5.        אשר על כן, הערעור מתקבל.

           ניתנה היום,‏ ‏י"ד חשון, תשס"ה (29.10.2004).

                                                                                      ה נ ש י א 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: